אני מאמין

ציונות

אני מאמין בצדקת דרכה של התנועה הציונית. תנועת הציונות בשבילי היא התגשמות חלום בן אלפיים שנה של עם ששאף לחזור לארצו. זאת, אחר שגלה ממנו בדרך אלימה וברוטאלית. לכן, הציונות מהווה סמל לצדק היסטורי.  היא מראה שגם אחר אלפיים שנות גלות, עם יכול לחזור לארצו. זהו סיפור שאמור לעורר השראה לכל העולם, ולא רק לעם ישראל.

ארץ ישראל

ציונות היסטורית

תפיסתי הציונית היא תפיסה ציונית הסטורית הנשענת על חזון שיבת ציון. לאור זאת, אני מאמין שחזרתנו לארץ ישראל לא מסתפקת בחזרה לתל-אביב, רחובות, עפולה ודימונה, אלא גם, ואולי בעיקר, לחברון, שכם, בית-אל וכל מושבות ישראל בזמן התנ”ך.

ביטחון

כמו כן, מבחינה ביטחונית, אני מאמין שכל ויתור על ארץ ישראל מביא איתו בעיות ביטחוניות. כך גם מראה ההסטוריה: תהליך אוסלו הביא לפיגועים בירושלים, יציאה מלבנון חיזקה את החיזבאללה, תהליך קמפ-דייוויד הוביל לאינתיפאדה השנייה, ההתנתקות הביאה לעופרת יצוקה ועמוד ענן ומטר מתמשך של קסאמים. אם נמשיך בכיוון הזה, המצב עוד ידרדר. רק עמדה חזקה ולא מתפשרת תחזיר לנו את כוח ההתראה וביטחון.

חוק בין-לאומי

מבחינה חוקית, אני מאמין שדו”ח אדמונד לוי צריך להיות היסוד של עמדת מדינת ישראל בנוגע ליהודה ושומרון. מבחינה אסטרטגית, גם תומכי פיתרון מדיני יסכימו שאסור שעמדת הפתיחה שלנו במשא ומתן תהיה “יש כיבוש ביהודה ושומרון”. העמדה צריכה להיות: “יהודה ושומרון שייכת על פי דין למדינת ישראל- עכשיו בואו נדבר על פשרות”. צוות הדו”ח עשה עבודה מעמיקה וחשובה בביסוס עמדה זו בחוק הבין-לאומי, ולדעתי הדו”ח יותר מדויק מרוב המחקרים אשר נעשו בנושא.

ריאליזם ולא אוטופיה

מבחינה מעשית, חשוב לציין שכל הסכם שנעשה עם אבו מאזן הוא הסכם שעושים עם החמא”ס. למה? כי אנחנו מאמינים בדמוקרטיה. אם תקום מדינה פלסטינית, תקוותינו שתהיה דמוקרטיה, ואין לנו שום דרך לוודא שה”מתונים” יהיו בשלטון במדינה כזו. ממשלת אבו מאזן יכולה במהרה להפוך לממשלת חמא”ס (ע”ע ההתנתקות מעזה). ולכן, בפועל, כל הסכם צריך להיות כזה שנהיה מוכנים לעשות גם עם החמא”ס. אני מאמין שאסור לעשות הסכם עם החמא”ס הג’יהאדי אשר מצהיר שהוא רוצה בחורבנה של מדינת ישראל.

ממלכתיות

חשוב להדגיש שאני מאמין שהמאבק למען ארץ ישראל צריך להיעשות בצורה ממלכתית, עם שמירה על החוק ועל כללי הדמוקרטיה הייצוגית, ותוך כדי שיתוף של כל עם ישראל בתחושת החשיבות של מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון.

חירות

אני מאמין בחירות כלכלית, דתית, ומחשבתית. לכן, אני מתנגד באופן שיטתי לכל סוג של כפייה. לדעתי, מדינת ישראל שהוקמה על יסוד ערך החירות לעם ישראל חייבת ליישם את הערך הזה בכל מסגרותיה.

כלכלה חופשית

תפיסותיי הכלכליות הן בימין הכלכלי: אני מאמין גדול בשוק החופשי. ובכל זאת, אני כן רואה הצדקה בהתערבות ממשלתית במקרים של כשלי שוק (לדוגמא, מוצרים ציבוריים ומונופולים) ובמקרים שבהם ההתערבות נדרשת כדי לאפשר שיפור ברמת שוויון ההזדמנויות (ולא שוויון תוצאות). לכן, לטעמי, עיקר עבודת הממשלה בתחומי ביטחון, יחסי חוץ, חינוך, בריאות, וביצירת רשת ביטחון סוציאלית מינימאלית. גם בנושאים אלו אני מעדיף מודלים תחרותיים על-פני מודלים ריכוזיים – ולכן, לדוגמא, אני מעדיף שהממשלה תדאג לתקצוב החינוך ולא לניהול החינוך של ילדינו. אם הממשלה תתמקד בנושאים אלו ותקצץ בנושאים אחרים, היא תאפשר לאזרח לשמור על הרבה יותר כסף אצלו. גובה המיסים תרד בעוד תיעשה עבודה יותר יעילה בתחומים אלו. כך, תהיה לנו כלכלה חזקה בנוסף לחופש וחירות לבחור איך אנו רוצים להשתמש בכספינו.

דת ומדינה

בנושאי דת ומדינה, אני מתנגד לחקיקה דתית ותומך בשחרור הדת מהפוליטיקה. אני מאמין שביום שבו היהדות לא תהיה כבולה לדילים פוליטיים, מדינת ישראל תהפוך למדינה יהודית יותר. אינני חושש מדעות אחרות בנוגע ליהדות כי אני משוכנע שדעתי צודקת ולכן אני משוכנע שאם ניתן לשוק חופשי אמיתי של דעות להתקיים במדינת ישראל, דעותיי הם אלו שיתקבלו על ידי רוב מוחץ של האזרחים. ואם אני בכל זאת טועה, אני אשמח ששוק חופשי של דעות יאפשר לי לעמוד על הטעויות שלי. חשוב לציין שאני גם מתנגד לכפייה חילונית. לכן, לדוגמא, כמו שאני מתנגד לאיסור גורף לתחבורה ציבורית בשבת (אלא רוצה שזו תהיה החלטה של רשויות מקומיות), אני גם מתנגד לכפייה לסבסד את התחבורה ציבורית הזאת דרך כספי מיסים.

דמוקרטיה

אני מאמין ותומך גדול בדמוקרטיה ייצוגית. מסיבה זו, אני מתנגד חריף למגמה של החלשת הכוח של נציגי ציבור וחיזוק הביורוקראטיים (כולל שופטים) בתהליך קבלת החלטות, ומתנגד גם למשפטיזציה של השירות הציבורי. כל הדיבורים על “דמוקרטיה מהותית” של השופט אהרון ברק וחבריו לא מדויקים. הם דרך לאפשר לאותם שופטים להשליט על העם את תפיסת עולמם. בדמוקרטיה, העם בוחר – העם שולט על עצמו – לא מיעוט של “משכילים” – זוהי מהות הדמוקרטיה. ולכן “דמוקרטיה מהותית” אמיתית היא דמוקרטיה של שלטון הרוב.

על-אף שאני  ליברל, אני מתנגד לכל ניסיון לקדם את הליברליזם דרך אקטיביזם שיפוטי. צריך לקדם את הליברליזם רק דרך שיח ציבורי. מדינת ישראל תהיה ליברלית רק עם רוב אזרחיה רוצים בליברליזם. ברוח זו, הדרך הנכונה לקדם ליברליזם היא דרך שכנוע ולא כפייה.

לטעמי, הביקורת השיפוטית הלגיטימית היחידה היא ביקורת שיפוטית על “כללי המשחק” של הדמוקרטיה, כולל נושאים כמו חופש הביטוי, זכות הצבעה, זכות בחירה לכנסת. כל נושא אחר שהוא לא מכללי המשחק צריך להיקבע על יד הכנסת.

יהדות

אני בן אדם מאמין, המגדיר את עצמו כיהודי אורתודוקסי. אני בא ממוצא מרוקאי ורואה חשיבות גדולה בהעמקה בתרבות המסורתית היהודית הצפון אפריקאית שלדעתי יש לה המון לתרום להוויה הישראלית.

מבחינה הלכתית, כבן אדם הדוגל בשמרנות כתפיסה פילוסופית-פוליטית, אני סומך הרבה יותר על הניסיון של דורות ועל מסורת שעברה מהורים לילדים מאשר על היכולות האנליטיות של כל בן אדם – חכם ככל שיהיה. ולכן, אני רואה חשיבות גדולה לשימור מנהגיהם של כל קהילה וקהילה ומתנגד לניסיונות להפוך את ההלכה לאחידה בדרך מלאכותית וחיצונית. ואני מדגיש: לדעתי אין צורך באחידות כדי לייצור אחדות. אפשר להיות עם מאוחד מאוד עם פלורליזם של מנהגים. עם התפתחות השנים אני אכן מאמין שאיחוד המנהגים יקרה בתהליך טבעי מתמשך, אבל אסור לנו “לדחוק את הקץ” ולזרוק לפח אלפי שנים של התפתחות הלכתית ייחודית שהתקיימה בכל קהילה וקהילה.

כמו כן, אני רואה את עצמי כתלמיד של אסכולת הרב אברהם יצחק הכהן קוק, גם אם פעמים רבות אני רואה את עצמי חולק עם תלמידיו בפרשנות דבריו במחלוקת שהיא לשם שמיים.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *