זוהי הרצאה שנתתי יום לפני עלייתי לארץ ישראל. ההרצאה הזו, עבורי, הייתה שיאן של שנתיים של פעילות חינוכית ציונית במונטריאול, שערכתי במקביל ללימודי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת מקגיל. שנתיים לאחר מכן, אני מתרגם אותה לעברית, בתקווה שהיא תשמש מקור השראה גם עבור אזרחים בישראל ותזכיר להם כי הם בני מזל לגור במקום בו הם גרים היום.

“החלומות הגדולים יסוד העולם הם. המדרגות שונות הן. חולמים הם הנביאים, בחלום אדבר בו. חולמים הם המשוררים בהקיץ. חולמים הם בעלי המחשבה הגדולים לתיקון העולם. חולמים אנו כולנו בשוב ה’ את שיבת ציון.”
(הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אורות הקודש א’, עמ’ רכ”ו)

“אי אפשר לאדם מישראל שיהיה מסור ונאמן למחשבותיו הגיונותיו, רעיונותיו ודמיונותיו, בחוץ לארץ, כתכונת הנאמנות הזאת בארץ ישראל. הופעות הקודש, באיזו מדרגה שהן, נקיות הן בארץ ישראל לפי הערך, ובחוץ לארץ מעורבות הן בסיגים וקליפות מרובים.”
(הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אורות ארץ ישראל, פרק ד’)

היום, אני רוצה לכתוב לכם אודות חלום בן אלפיים שנה – חלום המאגד את הרעיונות המגוונים שחלקתי אתכם – חלום שגם אני נהגתי לחלום.

כן, זה נכון, היה לי חלום.

היה זה חלום עתיק הרבה יותר מהחלום האמריקאי. חלום המושרש עמוק במסורת היהודית.

היה לי חלום שיום אחד, ארץ ישראל תוכל לשוב ולתת פירותיה לעם ישראל החי בארצו.

היה לי חלום שעם ישראל יותר לא יסבול התנכלויות אנטישמיות ללא אפשרות להגנה עצמית, ותחת זאת יעמוד איתן בכל מצב.

היה לי חלום שתושב גדולתו המקורית של כלל ישראל, והוא יפעל כאומה של כהנים וגוי קדוש.

היה לי חלום ששוב, העולם כולו יוכל לעבוד את ה’ בירושלים, במקדש שיהיה בית תפילה עבור כל האומות.

היה לי חלום שרוחות של שלום יפיחו חיים בכל האנושות – לא רק כתקופת מעבר בין מלחמות, אלא שלום נצחי המושרש עמוק בהוויה האנושית.

כן, חלומי לא היה רק חלום אישי. הוא היה חלום של אנשים, אמביציה של אומה – התקווה של כלל ישראל. זהו חלום שהחל לפני אלפיים שנה בזמן חורבן בית המקדש השני.

לאחר החורבן העולם היהודי נכנס לאבל עמוק. אך מתוך המצב הזה צמח החלום המדהים ביותר בהיסטוריה. חלום זה, של שיבה הביתה והשבת מקומנו בין האומות, מקום המגיע לנו בזכות ולא בחסד, בוסס על נבואותיו שניתנו על ידי ה’ עצמו, והפך לייעוד של אומתנו ואנשינו.

איננו הראשונים לחלום את החלום הזה ולהאמין בנבואות הללו. הגמרא מספרת על רבי עקיבא ושלושה חכמים שביקרו בירושלים אחרי הקטסטרופה הנוראה של חורבן בית שני. כשהגיעו להר הצופים והשקיפו על הר הבית, ראו שועל יוצא מתוך המקום בו היה בית קודש הקודשים.

שלושת החכמים החלו לבכות, אך רבי עקיבא החל לצחוק. האחרים הסתכלו על רבי עקיבא ושאלוהו “מדוע אתה צוחק”? רבי עקיבא ענה “מדוע אתם בוכים?”. האחרים השיבו את התשובה המתבקשת: “בעבר אף אחד לא נכנס לבית קודש הקודשים ויצא חי פרט לכהן הגדול ביום הכיפורים. וכעת, שועל הולך במקום בו שכן בית קודש הקודשים?”
רבי עקיבא ענה, “זו בדיוק הסיבה לצחוקי! אנו יודעים שחורבן ירושלים נחזה על ידי הנביאים, אך כך גם תקומתה. כעת, כשאני רואה שהנבואה על חורבן ירושלים התגשמה, אני יודע שהנבואות על תקומתה תתגשמנה אף הן”.

ועם ההצהרה המדהימה הזו, שניתנה בזמן התבוננות בהריסות המקדש עצמן, החלום על שיבת ציון החל. כמובן, רבי עקיבא היה יותר מחולם בעלמא. הוא הצטרף למרד בר כוכבא ועשה כל שביכלתו כדי להפוך את חלומו למציאות. עם זאת, לאחר התבוסה הסופית של היהודים בארץ הקודש, חלומו של רבי עקיבא נשאר כשהיה – רק חלום…

החלום הזה היה הגורם ששמר את חיי היהודים בין האומות דרך אלפיים שנות גלות.

כן, היהודים גורשו מספרד, איטליה, צרפת, שווייץ, הונגריה, גרמניה, אוסטריה, פורטוגל, ליטא, הולנד, רוסיה, ולאחרונה – סוריה, עיראק, לוב ומצרים, זה החלום ששמר את האומה בחיים, שמר על יהדותם של אנשיה ונטע בהם את הכוח להמשיך הלאה.

כשהיהודים נשרפו חיים או נטבחו בפראג, רומא, טולדו, סיביליה, קראקוב, לונדון, ליסבון, לוריין, צרפת, גרמניה והונגריה, זה החלום ששמר את האומה בחיים, שמר על יהדותם אנשיה ונטע בהם את הכוח להמשיך הלאה.

וכמובן, כשיהודים, ממש לאחרונה, הושפלו, עונו והושמדו ע”י המשטר הנאצי, זה החלום ששמר את האומה בחיים, שמר על יהדותם של אנשיה ונטע בהם את הכוח להמשיך הלאה.

כן, היה לי חלום.

היה זה חלום טוב שליווה אותנו מימיו של רבי עקיבא עד לימינו. אך כיום חלום בלבד אינו מספיק, התחלנו להגשים את חלומנו! איננו יכולים פשוט לחלום – זהו זמן המימוש!

עיניכם הרואות, דורנו הוא דור מיוחד – דור הגאולה הנצחית.

דור זה אינו מוכן להתפשר על חלומות גרידא, הוא רוצה לחזות בחלומות הללו מתגשמים, ולעיתים אפילו, למרבה הצער, תוך פגיעה בקשר בין החלום להגשמתו, כדי למקד את כוחותיו רק בהגשמתו הפרקטית.

בדור זה התורה הישנה, המתמקדת בצמיחה אינדיווידואלית אישית, אינה מספקת. דור זה אינו יכול להגביל עצמו לתורה של צמיחה אישית בזמן תחיה לאומית – הוא רוצה לדבר בשפה של צמיחה לאומית.

דור זה לא יתקרב לקב”ה מתוך יראה, אלא יעשה זאת מתוך אהבה – דור שלא יאויים מאש הגהינום, משום שאינו חושש להקריב עצמו למען אידאלים גבוהים אפילו באש הטנקים. דור זה מדבר בשפה של אידאלים ולא בשפה של פחד.

עבור דור זה אין די במודלים הישנים, בחלומות בעלמא, הוא רוצה לראותם מתגשמים!

במשך אלפיים שנה חלמנו, וכעת המציאות מתחילה ללבוש צורה. את הביטוי לתחושה זו של דורנו טבע אחד ממנהיגי הציונות, הרצל, באמרו: “אם תרצו אין זו אגדה”.

איננו רוצים לחלום יותר, אנו רוצים להגשים את חלומנו. תודות לגישה זו, דורנו המיוחד הצליח להגיע לאחד ההישגים הגדולים בהיסטוריה:
תודות לכוחותיו של הדור הזה, לפני שישים שנה, פליטים יהודיים מכל רחבי העולם באו יחד על מנת לכונן פעם נוספת את הריבונות היהודית בארץ ישראל אחרי אלפיים שנות גלות. האומה היהודית שבה לשלוט בארץ ישראל.

תודות לכוחותיו של הדור הזה, נס קיבוץ הגלויות, הנס הגדול ביותר בהיסטוריה, הפך להיות, פעם נוספת, מציאות.

כמעט כל משפחה יהודית עורכת את סדר פסח – ערב בו אנו חוגגים את יציאתה של אומתנו מהגלות בארץ אחת אחרי מאתיים ועשר שנים. ובכן, הנס שהתרחש בדורנו אנו משמעותי פי כמה! עם כינונה של מדינת ישראל, אומתנו לא שבה מגלות במדינה אחת אלא ממאות מדינות, ולא רק אחרי מאתיים ועשר, אלא אלפיים שנה!

תודות לכוחותיו של הדור הזה, ארץ ישראל שבה לתת פירותיה לאומה הישראלית, וכך מימשה את הנבואה שתוארה ע”י חכמינו כסימן המובהק ביותר לגאולתנו. “אין לך קץ מגולה מזה!”.

גאולתנו טרם הושלמה, ומצבנו כיום רחוק מאידאלי. אבל, כמו שאומר הירושלמי, “כך היא גאולתן של ישראל”! תחילה התקדמותה איטית (קמעה קמעה), אך ככל שעובר הזמן היא תופסת תאוצה יותר ויותר.

גאולתנו היא תהליך. היא אינה נס פתאומי. תפקידנו הוא לקחת חלק בתהליך, לזכור את החלום – אך לא להישאר במעמד של חולמים. עלינו להיות מגשימים, להניע את התהליך קדימה, לקרב את הנס, ולו במעט.

הרב אברהם יצחק הכהן קוק כותב בפרק הראשון של ספרו המפורסם ‘אורות’: “צפית הישועה היא כח המעמיד של היהדות הגלותית, והיהדות של ארץ ישראל היא הישועה עצמה”.

בחוץ לארץ יכול להיות לך חלום. החלום הזה ישמר אותך, יגן על יהדותך ויתן לך את הכוח הדרוש להמשיך הלאה. אך בישראל תוכל להגשים את החלום. בישראל תוכל לחיות את החלום ומתוך כך לחיות את יהדותך. בישראל אתה חי את הגאולה. אתה חי את הישועה.

בשבוע הבא אעלה לישראל וכך סוף סוף אוכל לחיות את החלום שלי – את החלום הלאומי שלנו. כעת, ברצוני להזמין אתכם לשאול עצמכם מספר שאלות:

הזמן עובר – ימים, חודשים ושנים שלא תוכלו להשיב. האם אתם מנצלים את הזמן בצורה הרצויה עבורכם?

האם את חיים כך שחלומותיכם, האישיים והלאומיים, ייוותרו חלומות גרידא? האם גם כאשר יש לכם את האפשרות לחיות את חלומכם, אתם מעדיפים להמשיך ולחלום?

או שמא, אתם חיים כך שפעולותיכם, לאט אבל בטוח, מבלי לדלג על מדרגות ומבלי להיכשל בפזיזות מיותרת, מובילות אתכם להגשמת החלומות הללו?

אני מקווה שבחרתם באפשרות השניה. אני מקווה שאתם מממשים את חלומותיכם, צעד אחר צעד, יום אחר יום, אפילו כאשר העולם מדמה אותם לבלתי אפשריים, אפילו כאשר חלום ומציאות נדמים כקווים מקבילים שלעולם לא יזכו להיפגש.

משום שזה לא כך.

גם כאשר העולם פועל נגדנו, מחובתנו לחתור בהתמדה אל עבר הגשמת חלומותינו. אם נעשה זאת, אם נחדל מלהסתפק בחלומות בלבד ונשתוקק תמיד להגשימם, או אז חיינו יהיו באמת, לתמיד, משמעותיים. אז נוכל להשיג כל אשר אנו חולמים. אז, לא נחלום על ימות המשיח, אלא הם יהיו חיינו, משום שהם לא יהיו חלומות בלבד, אלא יהפכו למציאות.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *