משפט וחברה, פוליטיקה

יום שחור לדמוקרטיה הישראלית

היום, ההצבעה על הצעת החוק של חברי כנסת יריב ולוין וזאב אלקין בוועדת השרים לענייני חקיקה  נדחתה לשבוע הבא. פירוש הדבר הוא שכנראה לא היית רוב בוועדת השרים להעביר את החוק. זהו יום שחור לדמוקרטיה הישראלית.

 

shoftim 300x202 יום שחור לדמוקרטיה הישראלית

לפני כמעט 20 שנה, הנהיג השופט אהרון ברק מהפכה חוקתית ששיבשה את מאזן הכוחות בין הרשות המחוקקת והמבצעת ובין הרשות השופטת. מאז, אין באמת הפרדת רשויות בישראל. השופטים דנים בסוגיות פוליטיות בתכלית ופוסלים צעדי מדיניות של המחוקק או של הרשות המבצעת על פי עקרונות סובייקטיביים לחלוטין כגון סבירות (מי מחליט מה סביר ומה לא?) ו”תכלית ראויה” (מי מגדיר מה היא תכלית ראויה?).

בניגוד לתפקידה המוצהר של בוררות ופרשנות החוק בית המשפט העליון בישראל, בניצוחו של אהרן ברק, הפך לשחקן פוליטי. בבית המשפט העליון בישראל הכל שפיט ואין נושא שלא ראוי כי בית המשפט יתערב בו. בית המשפט העליון הכריז על כינון חוקה, שהכנסת לא ידעה שכוננה, וקבע כי חוקי היסוד הם עליונים על כל השאר, בלי שתהיה לו הסמכה על כך מהכנסת. עוד הותיר לעצמו בית המשפט העליון סמכות עליונה בפרשנות החוקים כשלפרשנותו אין ולא צריכה להיות קשר לכוונת המחוקק ולרצונו. בישראל אין ולא הייתה אף פעם הפרדת רשויות מלאה, אבל התערבות בית המשפט בענייני חקיקה והסמכות שלקח לעצמו לפסול דברי חקיקה בשם ערכים שהוא הגדיר כעליונים הפכה את הפרדת הרשויות בישראל לפארסה של ממש.

הטענה העיקרית המושמעת נגד הצעת החוק שתחייב שימוע בכנסת לשופטי בית המשפט העליון היא שהיא אינה דמוקרטית. בשנת 1949 ביקשו מפרופ’ חי רוט מהאוניברסיטה העברית לכתוב ספר שיסביר בשפה פשוטה לעם מהי דמוקרטיה. רוט כותב בפרסום רשמי של משרד החינוך שהדמוקרטיה היא “שלטון על ידי העם”. בדמוקרטיה העם הוא הריבון. זוהי ההבנה היסודית של הדמוקרטיה. כריבון, העם רשאי לקבוע מהם הערכים שינחו אותו ומה המדיניות שתיקבע בענייני פוליטיקה, כלכלה, חברה וביטחון. אבל בישראל שנת 2012, מסתבר, לתת לעם להחליט מי יהיו האנשים שיושבים ברשות השופטת, שבישראל מכתיבה לכנסת ישראל ואזרחי המדינה את ערכי היסוד ואת המדיניות הציבורית, היא הצעה “מסוכנת לדמוקרטיה”.

חמור מכך, במדינת ישראל השיטה למינוי השופטים לבית המשפט העליון היא שיטה שבה לשופטים יש זכות וטו לגבי מי שממונה לבית המשפט העליון. מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה השופטים מחליטים מי יהיו שותפיהם בעליון. בגלל העובדה הזאת, יש כת קטנה ואליטיסטית שהשתלטה על בית המשפט העליון. הכת הזו לא משקפת את הערכים של העם, אבל יכולה להחליט מה הם הערכים הראויים בשביל המדינה הזאת. היא גם יכולה לטרפד כל יוזמת מדיניות וכל חקיקה. במילים אחרות, הכת הזאת היא השולטת במדינה.

הכנסת, דהיינו נציגי העם (העם, זה אנחנו), דהיינו הריבון, מבקש שתהיה לו אפשרות לאשר את האנשים שיושבים בבית המשפט העליון. זה הכל. לאחר תהליך האישור עצמאותה של הרשות השופטת נשארת על כנה ללא שינוי. השופטים עדיין ימומנו עד גיל 70 או עד סוף חייהם, ולכן הם לא יצטרכו לסמוך על פוליטיקאים בשביל הקרירה שלהם, ועדיין שמורה להם עצמאות מלאה בהחלטותיהם המשפטיות.

הפרופסור למשפטים רן הירשל מאוניברסיטת טורונטו כתב ספר שבו הוא תיאר את הדרך שבה בית המשפט העליון השתלט על הפוליטיקה הישראלית כסוג חדש של משטר: Juristocracy. הירשל הסביר שהמהפכה החוקתית היית דרך לשמור לאליטה קטנה את כל הכוח הפוליטי אחרי שכבר לא היה להם תמיכה מהרוב הדמוקרטי במדינה.

לפי דברו של הירשל, אפשר להבין שבמצב של היום, כבר אי אפשר לקרוא למשטר הישראלי דמוקרטיה. מי שבאמת חפץ בדמוקרטיה חייב להתייצב לצד כל אחת מהצעות החוק שמנסת להחזיר את השלטון לעם. כשוועדת השרים לעניני חקיקה לא יכולה לעמור איתן ולהגן על הדמוקרטיה, זהו יום שחור לדמוקרטיה הישראלית.

תודה לריקי ממן על העזרה בהכנת המאמר.

One comment on “יום שחור לדמוקרטיה הישראלית

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *