רציתי לשתף אותכם עם קטעים ממכתב שכתבתי לחברים שלי לפני שעזבתי את הבסיס שבו שירתתי בצה”ל.

אחת ההרגשות שהרגשתי בבסיס היתה שהרבה אנשים לא הבינו למה עליתי לארץ. הרבה שאלו – אבל בגלל הקושי שלי בשפה העברית, לא הספקתי לענות. השאלה היא אכן במקום: אני בן 24, בעל תואר במשפטים. המשפחה שלי נשארה בחו”ל והיו לי המון הצעות עבודה בחו”ל להמון כסף… והיום אני חי ממסשורת צבאית. לפיכך, כמכתב פרידה, רציתי לנסות להסביר את זה בצורה יותר טובה.

כל החיים שלי, הייתי סוג של אידאליסט. כשהייתי יותר צעיר, הרבה פעמים הסתכלתי בקנאה על הדורות שעברו ששם היה כל כך הרבה תנועות גדולות ששינו את סדר היום העולמי. תחשבו על התנועות של גנדי בהודו, של מרטין לותר קינג בארצות הברית, התנועה לשיחרור יהודי רוסיה, וכו’ וכו’ וכו’. רציתי להיות חלק מתנועה גדולה, אבל הרגשתי שהעולם שלנו כבר די מתוקן, ושכל התנועות הגדולות היו בעבר.
אז פתחתי את העניים שלי והתחלתי לראות דבר נפלא. כתוב בספר תהילים: “בשוב ה’ את שיבת ציון, היינו כחולמים”. הרבה פירושים ניתנו על המושג “כחולמים” אבל אני דווקא רוצה להתמקד על פירוש אחד שצמח מהמציאות שלנו היום.

כדי להבין את משמעות הביטוי נתאר לנו מורה נותן שיעור בכיתה, ורואה לפניו תלמיד היושב ו’חולם’: עיניו פקוחות, הוא כלל אינו ישן, אך בכל זאת חולם. אם תשאל אותו מה היה בשיעור הוא לא ידע דבר, שכן לא שמע אף מילה מהשיעור בעת ש’חלם’. הוא היה עסוק או מוטרד מדבר-מה, כך שהתנתק לגמרי מסביבתו ומן הנעשה בשיעור. בדרך דומה אפשר להבין את “היינו כחולמים”.

עם ישראל חוזר לארצו, מקים מדינה, מגשים חלום בן 2000 שנה, מקבץ גלויות מכל קצות העולם, אך רוב האנשים לא מודעים לגודל השעה! רוב האנשים מוטרדים בדברים אחרים – חשובים, אבל לא עיקריים – כמו פרנסה, ביטחון, וכו’ וכו’ וכו’.

יום אחד, פתחתי עיניים והפסקתי לחלום. אז הבנתי שכל התנועות הגדולות של העולם לא היו בעבר – כי התנועה הכי גדולה של ההיסטוריה, הפלא ההיסטורי הכי גדול – ממש נס שיבת ציון – קורה עכשיו מול העיניים שלנו. התנועה הזאת התחילה לפני כ-100 שנה עם מבשרי הציונות, ובהמשך הוקמה הציונות המעשית והמדינית. התנועה הזאת ממשיכה היום ותמשך עד שנגיעה לתכלית שלנו כאשר “לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה” ונצליח לבנות פה, במדינת ישראל, חברה אידאלית שתעורר את כל העולם כולו. רק צריכים לצאת מתפיסת החלום, ולהתחיל להיכנס לראות את המציאות בכללה כדי להבין את גודל התקופה שלנו.

רוב העם היהודי חוגג את ליל הסדר החג הפסח. בלילה הזה, אנחנו חוגגים את העובדה שהקב”ה הוציא אותנו ממצרים – ארץ אחת- אחרי 210 שנות גלות. נכון, אז היו הרבה ניסים גלויים וכו’ אבל היום, הנס שמתרחש לפני עיננו הוא הרבה יותר אדיר! עם ישראל חוזר לארצו אחרי היותו בגלות במשך 2000 שנה (ולא 210) ולא רק בארץ אחת אלא במאות ארצות! אנחנו באמת חיים בתקופה נפלאה וזוכים להיות חלק מתנועה אדירה!

כן, זאת הסיבה האמיתית לעלייתי לארץ ולהתגייסותי לצבא ההגנה לישראל. רציתי להיות חלק אינטגרלי מהתנועה הגדולה הזאת ולהשתתף בפריחתה כפי יכולתי.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *