בשבוע שעבר, לקחתי מונית מנתב”ג לירושלים, אחרי שהגעתי לארץ מקנדה. נהג המונית לא הפסיק לומר במשך כל הנסיעה כי הוא היה רוצה לחיות בצפון אמריקה, חיים קלים ויפים. הוא גם לא הפסיק לומר עד כמה הוא שונא את החיים פה בארץ כי “החיים כל כך קשים פה”.

כשהגענו לירושלים, ציון’ עליה חלם העם היהודי במשך אלפיים שנות גלות, עמדנו בהרבה פקקי תנועה. באחד מהם התקשר נהג המונית לחברו: “ירושלים היא עיר מכוערת”, אמר לו. בי זה הכה, ירושלים עיר הקודש הפכה במחי פקק לירושלים העיר המכוערת. קרוב לוודאי, שאילו הנהג הזה לא היה מייצג עמדה הנשמעת בציבור הישראלי, הדעות שלו ואמירותיו לא היו כל כך חשובות. אך לצערנו, אמירות כאלה נשמעות בקרב חלקים מהציבור הישראלי הרואים בחוץ לארץ אידיאל.

הטיסה שעליה הגעתי מצפון אמריקה לא הייתה סתם טיסה. על גבי המטוס היו רק עולים חדשים מארגון נפש בנפש. 366 אנשים: צעירים וזקנים, זוגות ומשפחות, חיילים בודדים וסטודנטים, שהחליטו לעשות מעשה שישנה את חייהם לנצח: לעלות לארץ ישראל. אני הייתי אחד העולים החדשים האלו.

כשאתם קוראים את זה אני מניח שהרבה מכם מרימים גבה ואומרים: “העולים החדשים האלו בטוח לא יודעים למה הם נכנסו”. תנו לי להגיד לכם סוד: אנחנו יודעים בדיוק למה אנחנו נכנסים. אנחנו מכירים את כל הבעיות הקיימות בארץ. אנחנו יודעים על הבעיות הביטחוניות, אנחנו יודעים על הבעיות של הממשל, של השחיתות, של החינוך, אנחנו יודעים על הבעיות הכלכליות. אנחנו יודעים על הכל. אבל זה לא עוצר אותנו מלעלות לארץ ולהפוך את חיינו מ”חיים קלים” (יחסית) בחו”ל לחיים מאתגרים יותר בארץ.

עכשיו כולכם בטח שואלים לעצמכם: אבל למה? למה מישהו ירצה לבא לפה? הסיבה היא פשוטה מאוד. אולי אם נקשיב רק לנהג המונית, נטעה לחשוב כי הציונות מתה. אבל זה לא נכון: הציונות חיה וקיימת! אפילו אם הרבה ישראלים מתייחסים לחייהם בישראל כמובנים מאליהם ולא מעריכים את הברכה בה התברכו בחייהם בארץ, אנו שחיינו בחוץ לארץ יודעים היטב מה זה לחיות כיהודים מחוץ לארצנו. כציונים, אנחנו רוצים להיות חלק מהפרויקט הגדול הזה הנקרא מדינת ישראל ולהתמודד עם כל הבעיות של המדינה כחלק ממנה ולא כשחקן מבחוץ.
כחלק מהעם היהודי, אנחנו רוצים להיות חלק ממדינת היהודים. אנחנו רוצים לשרת בצה”ל, צבא ההגנה של עם ישראל, רוצים לתרום לחברה הישראלית ולהיות חלק ממנה. העלייה מצפון אמריקה שונה מהעליות שבעבר: אנחנו לא מגיעים לפה כי יש אנטישמיות. אנחנו לא מגיעים לפה בגלל בעיות כלכליות. אנחנו באים לפה בשביל דבר אחד: אידיאליזם, הגשמת הערכים בדרכי הציונות הישנה של בן גוריון, בגין, ז’בוטינסקי והרב קוק. אנשים היום לא עולים לארץ מצפון אמריקה כדי לברוח ממשהו, אלא הם עולים כדי לרוץ למשהו. הם לא חייבים לעשות עליה. הם בוחרים לעשות עליה. הם פשוט מחליטים לחיות חיים יותר מאתגרים, חיים בעלי תוכן של הגשמת ערכים, חיים המעניקים משמעות ואושר.
אחרי שהגענו לשדה התעופה בן-גוריון, המתינו שם כ-1500 אנשים שהגיעו לקבל פני העולים החדשים. ביניהם שרים מהממשלה הנוכחית ואנשי ציבור אחרים כגון נתן שרנסקי. לכל אחד מהם ניתנה ההזדמנות לנאום בטקס קבלת העולים החגיגי ולכולם היה מכנה משותף: העליות מצפון אמריקה מראות לכל העולם ובמיוחד לישראלים, שחלום הציונות ממשיך לפעום בקרב עם ישראל וממשיך להתגשם. הרבה מהחברים הישראלים שהגיעו לקבל את פני אף פעם לא הרגישו כל כך הרבה ציונות. אף פעם לא הרגישו כל כך הרבה גאווה בישראל ולא ראו כל כך הרבה שמחה מאנשים שעלו וכבר חיים בארץ ומאנשים המבקשים לחיות בארץ. אחד החברים שלי אמר לי מאוחר יותר, לאחר שהתאושש מהלם עוצמת שמחת העלייה הציונית, שלדעתו כדאי להביא כל תיכוניסט בארץ לטקס קבלת פנים כדי שהוא ירגיש מה זו ציונות.

במשך 2000 שנות גלות, חלם עם ישראל לחיות בירושלים, במדינה עצמאית יהודית. כיום, יש אנשים שנולדו לחלום הזה שכבר הוגשם וששכחו את ערכו. הם קוראים לירושלים: “העיר המכוערת”. אם נקשיב רק לאנשים אלה, נחשוב שהציונות מתה מזמן, נחשוב שהכוח המניע את מדינת ישראל היום הוא לא אידיאליזם אלא סתם הרגל של קיום יומיומי. טיסות העולים החדשים המגיעים לארץ מרצון מלא מוכיחות באופן הברור ביותר כי הציונות עדיין חיה. תגובתם של חברי הישראלים שהגיעו לטקס קבלת הפנים מראה שהציבור הישראלי צמא להעמקת הזהות שלו, להעמקת האידיאליזם הציוני, לאנרגיה שעמה הגיעו העולים החדשים, אותה אנרגיה שקוממה את התנועה הציונית. הרוב המוחלט בישראל עדיין ממשיך להאמין באידיאל הציוני, אפילו עת כל הזמן מנוגחת הציונות ומושפלת באקדמיה ובתקשורת. למורת רוחם של אלה האחרונים הרוב מאמינים שהציונות עדיין חיה.

אחרי שעברתי את אחד האירועים המרגשים ביותר בחיי, עם עלייתי לארץ במטוס של “נפש בנפש”, אני יכול לאשר בבטחה את מה שמרגישים רוב הישראלים הציונים ולהגיד להם: עם ישראל חי והציונות עדיין חיה וקיימת. הציונות לא תיעלם, החלום שלנו יתגשם במלואו ואנו ונבנה פה בארצנו חברה יהודית ודמוקרטית, במובן הכי אידיאלי שיש. עד אז, גם עם התקפות מבית, הרוח של הציונות תמשיך להאיר את העם היהודי.

פורסם במהדורת סופ”ש של העיתון מקור ראשון 28.08.09

עוד בלוגים

עוד בלוגים

  • עוד בלוגים על עליה לארץ

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *