פוליטיקה, הסברה

איך ליצור יותר סטיבן הרפרים?

ראש ממשלת קנדה, סטיבן הרפר, החבר הטוב ביותר של ישראל בקרב מנהיגי העולם, הגיע לישראל לביקור הראשון שלו.

אמנם ביקור זה הוא הזדמנות מצוינת לחגוג את הידידות הייחודית שהרפר הראה כלפי המדינה היהודית, זהו צריך להיות גם יום של חשבון נפש עבור משרד החוץ.

מדיניות החוץ של ישראל איננה הסיבה שהרפר כל כך אוהב את מדינת ישראל. להפיך, ידידותו כלפי המדינה היהודית קיימת למרות מדיניות החוץ שלנו.

הרפר ומשרד החוץ מדברים בשיח שונה לחלוטין. בעוד הרפר מאמץ את צדקת הדרך הציונית והצדק שישראל מסמלת, משרד החוץ עסוק בשימוש בשפה מתנצלת.

אם ישראל רוצה יותר סטיבן הרפרים בעולם, היא צריכה להתחיל ללמוד מהטעויות שלה, ולהבין את זווית הראייה שבה הרפר רואה את מדינת ישראל. רק אז נוכל לשחזר זווית ראיה זו זו בקרב מנהיגים אחרים בעולם. רק אז נוכל לקבל יותר סטיבן הרפרים ופחות חרמות וסנקציות נגד ישראל.

זווית הראייה של משרד החוץ

מאז תחילתו של תהליך אוסלו, משרד החוץ הפסיק להגן על ישראל. במקום זאת, הוא החל להגן על פתרון שתי מדינות לשני עמים.

במהלך תהליך השלום, השיח המסורתי של המשרד השתנה באופן דרמטי.

ישראל כבר לא עסקה בהצדקת הקשר שלה לכל חלקי הארץ, לרבות יהודה ושומרון, אלא באימוץ הפתרון של שתי מדינות והייחול לביצועו. ישראל גם לא עסקה בתקיפה דיפלומטית על אויביה, אלא בהדגשת ההתקדמות בתהליך השלום.

תהליך זה הפך כה מושרש במוחם של דיפלומטים ישראליים, עד שהמשרד הפך להיות סוג של “משרד ההסברה של פתרון שתי המדינות לשני עמים.”

בזמן שתהליך השלום הפך ללא רלוונטי, במקום לשנות שוב את זווית הראייה שלו, המשרד המשיך לדחוף את אותה זווית הראייה. במקום לחפש אפשרויות דיפלומטיות אחרות, ישראל המשיכה לדבר בעד פתרון  שתי המדינות והסתפקה בלהאשים את הפלסטינים בכישלון של יישום פיתרון זה. עם זאת, על פי העמדה הזאת, הפתרון עדיין היה הנכון. זווית הראייה לא השתנתה.

אפילו מבחינה מקצועית, המשרד הפך למקום שאליו אנשים הולכים כדי לקדם שלום, במקום להיות מקום שאליו אנשים הולכים כדי לעזור לישראל.

ההיגיון מאחורי האסטרטגיה הפגומה הזאת הוא ברור. הדיפלומטים חשבו שהדרך היחידה לזכות בתמיכת עולם, היא על ידי אימוץ פתרון שתי מדינות לשני עמים. העולם, הם חשבו, יתמוך בצד שמראה שהוא הכי מוכן להתקדם בתהליך השלום.

הבעיה האמתית עם גישה זו, היא כי משמעות קבלת פתרון  שתי המדינות לשני עמים היא שישראל לא צריכה להיות ביהודה ושומרון. אם ישראל לא צריכה להיות שם, אז ההיגיון הבריא אומר שהיא פועלת היום ככוח כובש. לכן, דיפלומטים ישראליים משכו אל ישראל לחץ וחרם בינלאומיים.

אין זה מפתיע שבמהלך הזמן שעבדתי בעצמי במשרד החוץ שמעתי דיפלומטים ישראלים רבים שאומרים כי החרם נגד יהודה ושומרון עשוי להיות טוב, מכיוון שהוא עלול להפעיל לחץ על ממשלת ישראל להגיע להסכם שלום. הדיפלומטים של ישראל, כאשר היו צריכים לבחור צד בין ישראל לבין פתרון שתי מדינות לשני עמים, בחרו בצד של פתרון  שתי המדינות.

זויית ראייה פגומה זו של הדיפלומטיה הישראלית לא תיצור יותר סטיבן הרפרים.

היא פשוט תיצור יותר החרמות.

זווית הראייה של הרפר

הידידות הגדולה של ראש ממשלת קנדה עם ישראל מראה כי אסטרטגיה זו התבססה על השערה מוטעת.

כאשר הרפר מדבר על ישראל, הוא אף פעם לא מזכיר את תהליך השלום או את פיתרון שתי מדינות לשני עמים. זה לא שהוא מתנגד לפתרון. הוא דווקא תומך בהקמתה של מדינה פלסטינית. עם זאת, הדבר לא מרכזי לו והשאלות המוסריות הרבה יותר חשובות לו.

הרפר רואה את ישראל כמוצב קדמי של דמוקרטיה בים של משטרי עריצות. כתומך של רעיון הדמוקרטיה, הוא לא יכול לשלול את הדמוקרטיה היציבה היחידה במזרח התיכון.

הרפר רואה את ישראל כקו החזית במלחמה בין חברה חופשית במערב לבין משטרים אפלים במזרח. בהתנגשות זו בין ציביליזציות, איך אפשר שלא לצדד בצד של החופש?

הוא מדבר לעתים קרובות על התנגדותו המוחלטת לאנטישמיות. עבורו, בידודה של המדינה היהודית אינו שונה מבידודם של היהודים. אנטי ציונות היא המשכה של האנטישמיות הנוראה שפקדה את העולם במשך מאות שנים.

לבסוף, הרפר רואה גם את סיפורו של העם היהודי החוזר מהגלות אחרי 2,000 שנים כסמל של תקווה. הסיפור הרומנטי הזה בין העם לארצו, שהופרדו לכל כך הרבה זמן ועכשיו התאחדו, הוא המקור לתקווה גדולה לכל בני האדם, כולל הרפר עצמו.

ראש ממשלת קנדה מחבק את הציונות כאידאולוגיה. השאלה של הסכסוך בין ישראל לפלסטינים למי שמאמין בציונות בצורה כל כך עמוקה הופכת לשאלה צדדית. התמיכה שלו בישראל הופכת לאיתנה.

הגיע הזמן לשנות את שיח מדיניות החוץ בישראל. אם דיפלומטים ישראליים ידברו בשפה של הרפר במקום לדבר בשפה של שתי מדינות לשני עמים, החרמות יוחלפו בחגיגות למען תנועת הציונות, ולחץ בינלאומי נגד ישראל יוחלף בהערצה בינלאומית כלפי מדינה ישראל.

הרפר יחדול להיות החריג לכלל, ובמקום זאת יהיה לסטנדרט לראשי המדינות בכל רחבי העולם. 

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *